רש"ש על סנהדרין ע״ה ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור סנהדרין ע״ה ב
1 אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאֵר הַבָּא מִמֶּנּוּ כִּשְׁאֵר הַבָּא מִמֶּנָּה? נֶאֱמַר כָּאן ״זִמָּה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זִמָּה״ וְכוּ׳. וְהָא בִּשְׁאֵר דִּידֵיהּ לָא כְּתִיבָא בֵּיהּ ״זִמָּה״!
2 אָמַר רָבָא: אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי, אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״, אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״.
3 אָמַר מָר: מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה. מַאי ״לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה״? אִילֵּימָא בַּת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ כְּבִתָּהּ, בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין!
4 אֶלָּא, אֵם חָמִיו וְאֵם חֲמוֹתוֹ כַּחֲמוֹתוֹ. הַאי ״לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה״? ״לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה״ הוּא! תְּנִי: ״לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה״.
5 אִי הָכִי, נֶאֱמַר כָּאן ״זִמָּה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זִמָּה״, וּמָה הַשְׁתָּא: אִינְהִי לָא כְּתִיבָא, זִמָּה דִּידְהוּ כְּתִיבָא?
6 אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַעְלָה כִּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה? נֶאֱמַר לְמַטָּה ״זִמָּה״ וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה ״זִמָּה״. מָה לְמַטָּה שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, אַף לְמַעְלָה שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת.
7 וּמָה בָּעוֹנֶשׁ עָשָׂה לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה, אַף בָּאַזְהָרָה נָמֵי עָשָׂה לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה.
8 רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי, וּמַאי ״לְמַטָּה״? לְמַטָּה בְּאִיסּוּר.
9 אִי: מָה הִיא – אֵם אִמָּהּ אֲסוּרָה, אַף הוּא – אֵם אִמּוֹ אֲסוּרָה?
10 אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״אִמְּךָ הִיא״, מִשּׁוּם אִמּוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵם אִמּוֹ.
11 רָבָא אָמַר: בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ״, וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ״ – לָא אָתְיָא.
12 לְמַאן דְּאָמַר: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, מָה הִיא אֵם אִמָּהּ אֲסוּרָה – אַף הוּא נָמֵי אֵם אִמּוֹ אֲסוּרָה. וּמִינַּהּ: מָה הִיא בִּשְׂרֵיפָה – אַף הוּא נָמֵי בִּשְׂרֵיפָה.
13 לְמַאן דְּאָמַר: שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ. מָה לְהִיא – שֶׁכֵּן אִמָּהּ בִּשְׂרֵיפָה, תֹּאמַר בְּהוּא – שֶׁאִמּוֹ בִּסְקִילָה?
14 וְעוֹד: אִמּוֹ בִּסְקִילָה, אֵם אִמּוֹ בִּשְׂרֵיפָה?
15 וְעוֹד: מָה הִיא – לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ בֵּין אִמָּהּ לְאֵם אִמָּהּ, אַף הוּא – נָמֵי לָא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין אִמּוֹ לְאֵם אִמּוֹ?
16 וּלְמַאן דְּאָמַר סְקִילָה חֲמוּרָה, מֵהַאי קוּשְׁיָא לָא נְידוּנַהּ.
17 וּלְמַאן דְּאָמַר, דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ: מָה הִיא – אֵם אִמָּהּ אֲסוּרָה, אַף הוּא נָמֵי – אֵם אִמּוֹ אֲסוּרָה. וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ: הָתָם הוּא דְּבִשְׂרֵיפָה, אֲבָל הָכָא בִּסְקִילָה, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּאִמּוֹ.
18 לְמַאן דְּאָמַר שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ:
פירוש רש"ש על סנהדרין ע״ה ב
1 רש"י ד"ה אתיא הנה. מה להלן שרפה כו'. לא דקדק לפרש אחר לשון הברייתא דלהלן היינו בבת בתו. וכאן הוא בשרפה דחמותו:
2 רש"י ד"ה השתא אינהי ל"כ. כצ"ל:
3 רש"י ד"ה רב אשי. דלא תצטרך לאפוכה כו' אף כאן למעלה כלמטה. ל"י מדוע לא הזכיר דגם רישא לא נצטרך לאפוכה ולמיתני מנין לעשות למעלה כלמטה:
4 בא"ד שהן רחוקות ואיסורן למטה כו'. כצ"ל:
5 בא"ד הא דקשיא לן לעיל השתא אינהי כו'. כצ"ל:
6 בא"ד אף באזהרה האמורה כו'. כצ"ל:
7 רש"י ד"ה לא אתיא. כצ"ל:
8 תד"ה אמך. בפד"מ דרשינן משום אמו כו'. ל"י מדוע נקטי דרשה דאליבא דר"י ולא דרשה דאליבא דחכמים שם לעונש דאמו שאינה אשת אביו: